ההיסטוריה האנושית רשומה בנפשי. בליבי חקוקים הרעב, השואה. זכרונות של ילדות, עם אינספור סיפורים; אותו הנאצים הרגו אותה השלטון העלים. חקוקות גם עליו, כתבליט מעץ זית, כל אותן הזוועות שחוויתי מבית.

אם מתיישב לידי מישהו באוטובוס – אז שידע אני משוגע אני מתחיל להזיז אצבעות במקצב למתוח כל פרק פורש אצבע אחר אצבע כמו תולעת ימית וסוגר במקצב נשימה וגם דופק בשקט אל מול זכוכית החלון לפעמים זה עובד, יעברו הם מקום בלי לומר לי מילה כי מי שיתיישב ליידי, כדאי שידע, אני זהרון הדור (ומפוחד). […]

הבטתי כל ילדותי אל תהום של כאב בלי תחתית של האנושות התעללות שאסורה לפי החוק הבינלאומי עשו עליי הבטתי לתהום, בעיניה של אהובתי הלוהבת, שבלעה אותה בצורת חבל תלייה כי עדיף לה היה המוות מאשר הבור שיצר בנפשה הרוע האנושי