מחזור

ביער לח ופראי, טרם שחר האיר
כבר נושאת העלמה עופר צעיר.
והאם עם הצבי מתנה אהבים,
בין ביצות אפלות, בגבעות וגבים.
הזקנה מחזיקה בידה גולגלתו,
בין קרניו תנשק זרע חייו ומותו.

כי בתה עוד תחיה את הצבי מהעץ,
ועוד עופר צעיר תחזיק בידיה.
כשתגדל תלטף את בטנה ההרה,
והצבי – בן זוגה, ישוטט אחריה.
לא נגמר, לא כלה, הוא גלגל הזמנים.
הוא ממשיך לו לסבוב עוד ועוד.
בני אדם לא רוקדים את ריקוד האלים,
לכודים הם בסופת הנשמות.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s