עיוור

עומד לצידך, קוביית זכוכית סביבי.
נשמתי עטופה במהודק בקונדום.
אינני מרגיש עוד אותך, אהובי.
בלי יכולת לראות; בתוכי אין אור יום.

אני לא יכול עוד לראות אחרים.
להרגיש בערתם בניצוץ-להבה.
לפרקים אני חש אך אודים אפורים.
מנפשי נשארו רק נשלי אהבה.

אל תניח לי לעמוד לבדי,
גם אם את זאת בדיוק אבקש.
אינני יכול עוד, כבה לפידי,
עזור לי לצאת ממלכודת האש.

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s