באספקלריית הטיפול

 

להתבונן בעצמך‎
לראות: המפלצת,‏‎
בראי מוחך.
פתאומית כמפרצת,
וצפויה כגסיסה.
מסלולים עצביים,
ושנאה מָתסיסה.
באפלת מוחך,
אין למה לקוות
המפלצת נפשך
ואותה יש לבכות.‏

מודעות פרסומת

אכזריות

האכזריות שאפנה לתוכי;
להתחרות לא תוכל
בצרחות של הבכי.
להתחרות לא תוכל
במוגלה, בסחי,
שאל נפשי תועל.

אכזריות כלפי פנים,
חבלי קוצים ושטנה,
שנאת אין-אונים,
צרחות ובכי.
אני לא הייתי בתוך אדון האופל
מזמן הוא נמצא בתוכי.

222

אני נוסע לתל אביב ביינתיים
על קו מאתיים עשרים ושתיים
לעוד טיפולים רפואיים
להקלה על כאביי
ההיסטרים
ההיסטוריים
שצורחים ובוכים
ואותי מכריחים
להתייחס אליהם,
אליהם לבדם.
אני רק כאב,
ולא עוד אדם.

רחב

אשת שוליים
חיה על הקצה.
בחלומי פנייך –
פניי ורד.

הריסות יריחו
ומולן את עומדת
כולך לעג
וחיוך על פנייך

"מרצחים, לקוחות"
את סיננת באיבה
השמחת לו לרגע,
אהובתי הכאובה?

(21.12.2018. לזכר ורד פיירברגר)

טראומה בין-דורית

ההיסטוריה האנושית
רשומה בנפשי.
בליבי חקוקים
הרעב, השואה.
זכרונות של ילדות,
עם אינספור סיפורים;
אותו הנאצים הרגו
אותה השלטון העלים.
חקוקות גם עליו,
כתבליט מעץ זית,
כל אותן הזוועות
שחוויתי מבית.

משוגע הדוּר

אם מתיישב
לידי מישהו באוטובוס
– אז שידע
אני משוגע

אני מתחיל להזיז
אצבעות במקצב
למתוח כל פרק

פורש אצבע
אחר אצבע
כמו תולעת ימית

וסוגר במקצב
נשימה וגם דופק
בשקט אל מול
זכוכית החלון

לפעמים זה עובד,
יעברו הם מקום
בלי לומר לי מילה

כי מי שיתיישב ליידי,
כדאי שידע,
אני זהרון הדור
(ומפוחד).

אל תתעסקו איתו.
הוא משוגע.

20.10.2018 11:22

הבטתי
כל ילדותי
אל תהום של
כאב בלי תחתית
של האנושות
התעללות שאסורה
לפי החוק הבינלאומי
עשו עליי

הבטתי לתהום,
בעיניה של
אהובתי הלוהבת,
שבלעה אותה
בצורת חבל תלייה
כי עדיף לה היה המוות
מאשר הבור שיצר בנפשה
הרוע האנושי