אוטיסטית

כאשר אני
מאבדת יכולת דיבור
לא נותנים לי
לשתוק, למלא פי מים.

אני מתחילה
בהברות שבורות,
שורפת מנועים על
מילים בודדות.

ממשיכים לדבר,
ואני מבעירה
מנוע קיטור במשפטים,
במשוטים.

וספינת השיחה
מפליגה,
מקיפה העולם,
ואני?

החוב מדמי ישולם.

מודעות פרסומת

רעל הדרקון

אצבעותיי שוב ברעל טבלתי,
ואזכור כמה היה ממכר ומכאיב.
פעם בשמחה ויגון אל תוכו צללתי,
את צמאוני נוזל זה לעולם לא ישיב.

לא אתן לעצמי שוב ליפול אל הרעל,
ולא אדמה כי לסתרו בכוחי.
אחזיק את עצמי על כל צעד ושעל,
לא אתן לו שוב לחדור אל תוכי.

גל

זה מצחיק
שאתה ואני
עודנו רוכבים על
הגל שהתחיל עוד
כשהיית נשוי.
אני ואתה,
פונקציה.
פונקציית גל,
שעולה ויורדת,
במחזור סיבובי בו,
אנחנו כלואים,
לא שמים לב,
לתבנית.
לעיתים זה
אני, לעיתים זה
אתה. וזה לא משנה
שאנחנו שותקים ואחר
מתחבקים. ואחר
מתנשקים ברוך
ופתאום שוב,
חותכים.
ושותקים. כך
חושבים ישתפר
המצב. ולבטח נדע
מה נכון לעכשיו.
שוכחים שאני
ואתה רק
כלואים
בתוך גל.
די מספיק!
בו ביחד ניצור
התאבכות הורסת.
נבטל את מחזור השתיקה.
בוא נשבור את הגל.
לא בחוף בו נדחף
גל אל גל ובקצף
כך ממשיך
המחזור
בזעם.

רק פשוט ננסה רק להקשיב לים הפעם.

מחזור

ביער לח ופראי, טרם שחר האיר
כבר נושאת העלמה עופר צעיר.
והאם עם הצבי מתנה אהבים,
בין ביצות אפלות, בגבעות וגבים.
הזקנה מחזיקה בידה גולגלתו,
בין קרניו תנשק זרע חייו ומותו.

כי בתה עוד תחיה את הצבי מהעץ,
ועוד עופר צעיר תחזיק בידיה.
כשתגדל תלטף את בטנה ההרה,
והצבי – בן זוגה, ישוטט אחריה.
לא נגמר, לא כלה, הוא גלגל הזמנים.
הוא ממשיך לו לסבוב עוד ועוד.
בני אדם לא רוקדים את ריקוד האלים,
לכודים הם בסופת הנשמות.

הפרעת החרדה שלי

הפכת לך בשקט, בלאט,
להפרעת חרדה נסתרת.
מעגל המנעות מקומט,
מחבוא ושתיקה חודרת.

שנתיים ימים שחלפו,
לא צלחו בהסרת הכאב,
הרגשות עוד לא התעייפו,
גם אם כבר לא נותר שום לב.

אני אתחזק, אתמודד
אתעלם, אתגבר, ואתלוש.
ולמרות זאת כשהלילה יורד
באוזניי חרדה תמשיכי ללחוש.

ורד

אהובה וסוערת, מלכת הפרחים.
בפשטות קשרה סרט, אל ליבי התמים.
ורד כה אדומה, קרן שמש זורחת,
מכשפת אותי כשלהבת פורחת.

מקור התמונה: ויקיפדיה

נכתב אתמול, כהודעת טקסט. היום נערך לקראת הפרסום, עם עריכה שבאה על חשבון משקלים יותר מדוייקים לכיוון של מילים יותר מתאימות. קצת פחות חריזה, קצת יותר נשמה בשיר.

משחק מסוכן

כמו משחקי ביליארד מבטים
לפני כעשור,
אני מחליף מכתבים אתריים,
של כפור.
כל מכתב קפוא ממשנהו ונורא.
בכל זאת,
בחרנו בזאת "כי אין כל ברירה".


(הגרסא המקורית של השיר נכתבה ב- 17.11.2013. נזכרתי בו שוב כאשר כתבתי עוד שיר אתמול ומצאתי אותו והחלטתי לפרסם. השיר מפורסם עם שיוף קל ושינוי השורה האחרונה, שבמקור מדברת על כך שברירה אין בכלל, כאשר ברור לי היום שיש ברירות אחרות, אבל עדיין, אני לא מוצא את עצמי בוחר אחרת, למרבה הצער. המצב השתנה מאז.)